שקיעה על הכביש: רגעים של מלנכוליה ויופי עירוני
העיר מקבלת פנים שונות כשהשקיעה מתחילה להתפשט. האנרגיה הבלתי פוסקת של היום מתחילה להתפוגג, והצללים מתארכים מעל הקניונים העירוניים. עומד על השדרה, אני צופה בשמיים הבוערים בגוונים של כתום, ורוד וארגמן - יצירת אמנות מופלאה שצייר על רקע העיר.
התנועה, שרק לפני רגע הייתה זרם סוער, מתאטאת לאט יותר, והפנסים מאירים ברצועות של אור זהוב. יש יופי מלנכולי מסוים בשקיעה הזו, תחושה של חלוף הזמן, של גבולות ושל שקט פנימי. החנויות, שעד לא מזמן היו הומי אדם, מתחילות להתרוקן, והאורות שלהן משתקפים על המדרכה.
השקיעה הזו מזכירה לי רגעים של הרהור, של התבוננות פנימה. היא מזכירה לי את החיים החולפים, את היופי החמקמק, את הצורך להוקיר כל רגע. זהו רגע של שקט, של שלווה, של התחברות לעיר ולעצמי.
התנועה המצומצמת מאפשרת להתבונן בפרטים הקטנים: הניצוץ של הפנסים, הצללים המשתנים, הבעות הפנים של העוברים והחולפים. כל אלה מרכיבים את הפסיפס העירוני, את היופי הנסתר של חיי היומיום.
השקיעה היא תזכורת לכך שהיופי נמצא בכל מקום, גם במקומות הכי לא צפויים. צריך רק לדעת לפתוח את העיניים ולשים לב. זהו רגע של קסם, של פלא, של התמלאות.
השקיעה מסתיימת, והלילה יורד על העיר. אבל הזיכרון של היופי הזה יישאר איתי, ויזכיר לי את החשיבות של רגעים של שקט, של הרהור, של התבוננות פנימה.
