השנים האחרונות היו עדות לתופעה גוברת של קרנות השקעה הופכות לבעלים של מועדוני כדורגל ברחבי העולם. מ'סיטי גרופ' האנגלית, דרך הכאוס בצ'לסי, ועד לקריסתה של הפועל תל אביב - התופעה הזו הציפה שאלות נוקבות לגבי עתיד הכדורגל והיחסים בין אוהדים, מועדונים ובעלי עניין פיננסיים.

התחלות מבטיחות, סופים מרירים

בתחילה, נראה היה כי השקעה פרטית יכולה להביא גאות חדשה למועדונים שמתמודדים עם קשיים כלכליים. קרנות השקעה הציעו הזרמת הון, יציבות פיננסית והבטחה לפיתוח ארוך טווח. אולם, במהרה התברר כי מודל זה טומן בחובו גם סכנות לא מבוטלות.

התמקדות ברווחים, ניהול עסקי קר ומנוכר, והתעלמות מהמסורת והערכים של המועדון – אלו הם רק חלק מהבעיות שעלו בעקבות הכניסה של קרנות השקעה. האוהדים, שרגילים לזהות חזקה עם הקבוצה שלהם, מרגישים מנותקים ומאוימים כאשר המועדון נתון בידיים של אנשים שרואים בו בעיקר נכס פיננסי.

המקרה של צ'לסי: שוקת הגירושים

הקריסה של צ'לסי תחת הבעלות של רומן אברמוביץ' היא דוגמה מצערת לאופן שבו השקעה פרטית יכולה להפוך לטראומה עבור מועדון ואוהדיו. הפיקוח של הרשות הממשלתית הבריטית, הדיונים הממושכים על מכירה, וההתערבות של קרנות השקעה שונות – כל אלה גרמו לאי-יציבות קיצונית ולפגיעה בתדמית של המועדון.

הפועל תל אביב: אזהרה מפני חוסר אחריות

הקריסה של הפועל תל אביב, מועדון מפואר בתולדות הכדורגל הישראלי, היא תזכורת כואבת לכך שגם השקעה פרטית לכאורה