מצוקת הרעב בעזה מחריפה, והמשפחות נאבקות על קיומן. תייסיר עוביד, תושב דיר אל-בלח, מבלה שעות ארוכות במבט אל השמיים, בתקווה לראות מטוס סיוע שיביא הקלה למשפחתו. כבר חצי שנה שהם לא קיבלו סיוע הומניטרי הולם, מצב המעיד על בעיה רחבה יותר: מדיניות הסיוע הישראלית, אשר מעכבת את כניסת הסיוע לעזה ומנעה את הגעתם של מזון, מים ותרופות חיוניים.

הרקע למצב: מאז תחילת הלחימה, ישראל הטילה מצור על עזה, אשר הגביל כניסת סחורות וסיוע הומניטרי. אמנם הוסרו חלק מהמגבלות, אך עדיין יש עיכובים משמעותיים בכניסת הסיוע, אשר גורמים למחסור חמור במזון, מים ותרופות.

ההשלכות על האזרחים: הרעב והעוני גורמים לסבל רב לאזרחי עזה. ילדים רבים סובלים מתת-תזונה, ואנשים רבים נאלצים לוותר על טיפול רפואי חיוני. המצב האנושי הולך ומחמיר, והסכנה למגפה גוברת.

ביקורת על המדיניות הישראלית: ארגוני זכויות אדם רבים ביקורת על מדיניות הסיוע הישראלית, וטוענים כי היא מהווה הפרה של החוק הבינלאומי. הם קוראים לישראל להסיר את כל המגבלות על כניסת הסיוע לעזה, ולאפשר לארגוני הסיוע הבינלאומיים לפעול בחופשיות.

התמודדות עם המשבר: כדי להתמודד עם משבר הרעב בעזה, יש צורך בשיתוף פעולה בינלאומי. מדינות רבות חייבות להגדיל את הסיוע ההומניטרי לעזה, ולאפשר את כניסתו ללא עיכובים. בנוסף, יש צורך לנקוט בצעדים למניעת הסלמה נוספת של הלחימה, אשר רק תחמיר את המצב ההומניטרי.

העתיד של עזה: עתיד עזה תלוי ביכולתנו להתמודד עם משבר הרעב ולהבטיח את שלוםם של האזרחים. יש צורך בפתרון מדיני בר-קיימא, אשר יבטיח את זכויותיהם של הפלסטינים ויאפשר להם לחיות בכבוד ובביטחון.